בדים הם דרך מצוינת לשמר את הציוויליזציה, וניתן לאתר את הסריגה, כמלאכה עממית, לימי קדם. התנ"ך מזכיר אריגה יותר מפעם אחת. כאשר ישו הוסמר לצלב, הוא לבש גלימה סרוגה ללא תפרים, מה שמעיד על כך שבגדים חלקים היו קיימים לפני אלפיים שנה.
הקסם של הסריגה טמון לא רק במיתוסים ובאגדות הרבות הסובבים אותה, אלא גם במשיכה הנגישה והפופולרית שלה. הסיפורים על סריגה מרתקים. For example, Spanish church members on the Isle of Faire in Scotland, aboard the Spanish Armada (the fleet sent by King Philip II of Spain to conquer England in 1588), used local plant dyes to dye wool and knit it, creating the Fair Isle pattern (Figure 1-1), which is still widely used today. לתבנית ארן, לעומת זאת, יש היסטוריה של אלפי שנים; לפני אלפיים שנה חבשו דייגים בגליל כובעים סרוגים בדוגמת ארן.
הפופולריות הנרחבת של הסריגה משקפת את תפקידה כמלאכה עממית אמיתית בהפצתה. מלאכה זו משתמשת בכלים החל ממקלות פשוטים, חפצי עץ, עצמות, ואפילו קולמוסים ארוכים וקשים של דורבנים.
הבדים הסרוגים המוקדמים ביותר נוצרו באמצעות טכניקות טלאים או תפירה, עם גדיל קצר של צמר שהושחל בכל לולאה. טכניקה זו הופיעה לראשונה בשווייץ של תקופת האבן ועברה עד היום, מבדים פשוטים ועד לכפפות החורף הסקנדינביות עם אצבע אחת (האגודל מופרד, וארבע האצבעות האחרות מחוברות זו לזו; ידועות מקומית ככפפות עוטפות (איור 1-2)). אומרים שהחוט הטוב ביותר לאריגת כפפות אלו צריך להיות בעל סיבים ארוכים מאוד ולהסתובב בנפרד, כך שניתן יהיה לסובב ולעטוף את החוט המתקבל ללא קשרים ברורים. כפפות עוטפות הן מורכבות וגוזלות זמן, אבל הן מאוד חמות, נוחות ועמידות. אם תסתכלו היטב, תוכלו לראות שחוט בודד עובר דרך כל לולאה ונמשך חזק.

